ראשי » תיקים בעפלה

הטלוויזיה בצרפת טובה יותר

18 בנובמבר 2011 | | 9 תגובות | מאת

סתם, אין לי מושג איך הטלוויזיה בצרפת. אבל זו כותרת מוצלחת. ומעט צפויה. הייתי השבוע בפריז. צרפת, לא טקסס. אני יודע מה אתם חושבים. הייתי חושב את זה גם. לו הייתי אתם. או אני. שוב צפניה בחו"ל. כן, הפכתי להיות נוסע מתמיד. אבל מה אתם רוצים מחיי? זה לא שיש משהו לראות בטלוויזיה. ובכלל, עם כל הצדק החברתי ומכתבי הפיטורים שעפים לכל עבר, מה רע שאהיה מתחת לרדאר. כלומר, ברדאר של מדינה אחרת.

אז טסתי לפריז. ומה אגיד לכם, לא נפלתי. מטאפורית. כי פיזית כן נפלתי. לפחות פעם אחת.

המחשבה על טיסה לפריז צצה במוחי לפני כחודש וחצי עת הבנתי כי לא אזכה ליום אחד של חופש לפחות עד מאי 2012 אם לא אימלט עכשיו. הנחת היסוד שלי הייתה ש"האח הגדול" ו"הישרדות" ישיקו את עצמן בינואר ושוב אוכל לברוח מחיי המשמימים ואנבור בהנאה בחיים משמימים של אנשים אחרים. אז קניתי כרטיס טיסה. ושכרתי דירה עם מכרה וירטואלית. רגע אחד אחר כך גיליתי שאף אחד בכלל לא יודע מתי "האח הגדול" ו"הישרדות" יושקו ושבכלל יש מצב שערוץ 10 ייסגר בגלל גחמה פוליטית (אם לא מדובר בגחמה פוליטית, אני מניח שלא היה צורך במשמעת קואליציונית בהצבעה שתחייב את חברי הקואליציה להצביע נגד דחיית החוב של הערוץ, כן?). ועדיין טסתי. כי לטוס זה נחמד.

אנשים אחרים אומרים שזה כיף. שנופש זה כיף. אבל קצת איבדתי את היכולת להגדיר פעולות שאני עושה כ"כיף". לו הייתי פסיכולוג קליני הייתי סבור שאני סובל מדכאון. אני לא. אני פשוט לא יכול להגיד שהיה כיף. היה נחמד. היה אפילו מעט מרשים. בעיקר גני ורסאי שחלקים מהם נראו כמו שיערה של רוני דלומי בפסטיגל  הקודם. אני מניח שהיא עשתה פסטיגל. הם תמיד עושים פסטיגל.

אבל מה שבעיקר לקחתי מהחופשה בת השבוע בצרפת היא שהעם הצרפתי ראוי לכל הסטריאוטיפים שזכה להם במרוצת השנים. בדומה לאנשים שמלוהקים ל"הישרדות", הצרפתים הם קבוצה ענקית של אנשים בלתי נסבלים, מסריחים ובעיקר לא מודעים לעצמם.

בכל פעם שפניתי לאיזו עובדת בולנז'רי באנגלית היא הביטה בי במבט מתנשא. כאילו הצרפתית שלה טובה יותר. כאילו כולם צריכים להבין ש-jambon זה חזיר ולא פלפל. או פטריה. והכל עם חזיר בצרפת. הכל. וגם עם חמאה. ובעיקר עם חזיר וחמאה. פלא שהאומה הזו לא חוטפת התקף לב קולקטיבי ומתאדה מהעולם.

אתם יודעים מה עוד לא מתאדה? ריח הזיעה החמוץ שנלווה לכל צרפתי שני. אז כן, לא ממש חם בשלוש מעלות בצל הענן האפור. אבל מאוד חם במשרד עם ההסקה. ובדירה. ובקניון. ואלוהים אדירים, מדוע הזיעה של הצרפתים חמוצה כל כך? התשובה ברורה. בגלל החמאה. והחזיר. אנחנו מזיעים את מה שאנחנו אוכלים. כלום לא מפריע לצרפתים שהם מסריחים? כנראה שלא. אף אחד לא מעקם את אפו ברכבת התחתית כשקולגה מרים את זרועו ומפיץ לכל עבר ניחוחות של ז'מבון קלוי על מצע ריזוטו וטורטליני מענג במילוי (אפשר למלא טורטליני?) קרם שוקולד עם נגיעות קליפות תפוז. אף אחד. כאילו שנים של חיים מעופשים ניטרלו את חוש הריח.

כך למשל לא הפליא אותי לקבל מהרוקח בבית המרקחת השכונתי (ברובע ה-12 ליד כיכר nation אם תהיתם) ג'ל בריח מנטה נבולה עבור צווארי שנתפס אחרי לילה אחד ביבשת ההרג. ג'ל בריח מנטה נבולה ובצבע כסף. כי ברור שלתרופה צריך להיות צבע מאכל. כמה שמחתי לגלות אחרי רבע שעה שבכל מקום בו מרחתי את הג'ל הופיעה לה כוויה אדומה. הרוקח הסביר שמדובר בתגובה אלרגית וכי כנראה אני אלרגי לאחד הרכיבים בג'ל. הוא הצביע על המילה "nicotine". אני לא יודע מה אתם חושבים אבל לא ברור לי למה יש "ניקוטין" בג'ל לשחרור איברים תפוסים.

סתם, בטח ברור לי. הרי הצרפתים מחששים את עצמם למוות. למעשה, אם אין לך סיגריה ביד, אתה לא צרפתי. אתה תייר שתוהה האם אף אחד במשטרו של וישי לא חשב להשיק קמפיין מודעות לסרטן הריאות. לעזאזל, הבסיס לסטארט-אפ המושלם בצרפת יהיה מורכב מסיגריה בניחוח ז'מבון וחמאה.

המקום היחיד שלא הצחין מריח של ז'מבון וחמאה היה מגדל אייפל. ליתר דיוק, הפסגה של מגדל אייפל. ליתר דיוק יותר מדויק, הפסגה מלאת הערפל של מגדל האייפל. כי ברור שהיום אליו הזמנתי כרטיסים מראש כדי להתחמק מהתור יהיה היום הכי קר של השבוע וברור שהערפל יכסה את המגדל. ושאחוזי הלחות למעלה יהיו כל כך גבוהים שטיפות מים יווצרו וישוטטו להן באזור. למשל על הרצפה. וברור שאחליק על אחת מהן בקומה העליונה של אייפל ואמצא את עצמי נצמד לקצה הכלוב שאמור למנוע מאנשים להתרסק על הרצפה.

היה מאוד נחמד בצרפת. אנשים אחרים יגידו שהיה כיף.

9 תגובות »

הוספת תגובה

הוסף את תגובתך למטה או שלח טראקבק מאתרך. תוכל גם להרשם לעדכון על התגובות באמצעות RSS.

אני רוצה לקבל עדכונים במייל על תגובות לפוסט. ניתן גם להרשם לעדכונים מבלי להוסיף תגובה.